המחברת החדשה

המחברת החדשה היא המחברת שאת מתחילה כשאין לך רעיונות ואת מקווה שאולי ממנה יצמחו רעיונות חדשים או שיש לך רעיון קטן וראשוני ואת מקווה שבמחברת הזאת הוא יתפתח יפה.

יכול להיות שזאת מחברת מהודרת, עם כריכה מיוחדת, אולי אפילו הדפים בפנים מקושטים ולא סתם דפי שורות כמו שלפעמים יש בתוך מחברות עם כריכה מהודרת וזה מאכזב. ויכול להיות שזאת מחברת רגילה: סיכות או ספירלה, A4 או קטנה יותר. כי אם את לוקחת את הכתיבה שלך ברצינות אז זה כמו עבודה ולא צריך להיות יפה מדי. צריך להיות פונקציונלי ושלא יסיח את הדעת ממהות העניין – המילים שלך.

אולי זאת מחברת יוקרתית ממש, נניח מולסקין (אבל העטיפה מעור ורגשות האשמה… גם ככה עצוב לחשוב על העצים שנכרתו והנייר שהולבן עבורך) או משהו אחר מחו"ל עם שיק רומנטי או בלשי, נניח אם את מתחילה תחקיר רציני וזה יתאים. הרי לא תתחילי לכתוב במחברת משובחת רעיון פעוט שסתם יכתים אותה בשטויות.

אלא אם זאת מחברת הרשימות שלך ואז זה משהו אחר. וכל אדם אשה שכותבת או יוצרת בכלל צריכה מחברת רשימות כזאת, לכתוב מילים ורעיונות שעולים. היתה לך כזאת כשהיית בת עשר, באופן אינטואיטיבי נניח, ואחר כך גם אמרו את זה בסדנת סדנאות הכתיבה שהשתתפת בהן.

אולי זאת מחברת שקנית במיוחד. לכבוד רעיון מיוחד, הלכת בכוונה תחילה לחנות כלי כתיבה או מתנות של פקא3ות, השקעת זמן ותשומת לב ובחרת. אולי קנית בהחלטה של רגע. כי העיצוב היה מיוחד או הגודל ממש מתאים והכריכה עבה מספיק כדי גם לקפל וגם לכתוב. אולי נתקלת בה בטיול בחו"ל או בביקור בחנות ממש מיוחדת (למשל חנות מתנות של מוזיאון. יקרה רצח אבל תזכיר לך לעד את אותו יום מושלם). אולי קנית אותה למקרה שפעם יהיה לך רעיון. אולי ראית מחברת כזאת ואמרת: זה יהיה יומן חיי. אם יהיה לי יומן עם כריכה כזאת ודפים כאלה ושורות והכל – החיים שלי יתחילו להיראות אחרת.

אבל בשביל זה צריך לכתוב אותם. אז את כותבת פעם אחת ופתאום נגמרות המילים. או שיש לך דברים אחרים לעשות. למשל, לחיות את החיים שלך או לעבוד בעבודה שאת מתפרנסת ממנה או לרקום ולפרום קשרים חברתיים שונים. ואז פתאום אחרי הרבה זמן את אומרת: אוף, כמה זמן לא כתבתי. צריך לחזור לכתוב. כי זה בוער בעצמותייך, כי יש לך משהו חשוב או מרגש לכתוב או כי זה יותר ריאלי מאשר להתחיל בדיאטה או לסדר את הבית.

אבל מה תעשי עכשיו? תמשיכי את מה שכתבת אז? תתחילי משהו אחר לגמרי? תכתבי את מה שבוער בך עכשיו? ומי יתפור הכל אחר כך? והאם להשאיר מקום לפתֵח את מה שכתבת קודם? מה, פשוט להתחיל משהו חדש? את רוצה להסביר קצת קודם. להסביר תופס מקום. וזמן. ומעייף.

השכלולים הטכנולוגיים של ימינו עוזרים מאוד להתחיל מחברות חדשות.

כמה קל לפתוח מסמך חדש בעורך טקסט. וורד אם את רוצה להיות יציבה, גוגל דוקס אם את מחפשת הרפתקה רומנטית. אחרי זה תמיד אפשר להוסיף, למחוק, לערוך מילים. אולי להוסיף קישורים או תמונות, להחליף פונט וגודל אות, לעקוב אחרי השינויים וכיוצא באלה.

גם בלוג תמיד יכול להיות מחברת חדשה. לפתוח בלוג חדש זאת לא בעיה. הרי יש שפע של אפשרויות חינמיות מוצלחות וזה לוקח כמה דקות. אבל  הבלוג עצמו גם יכול להתחדש: אפשר למחוק פריטים ישנים (למשל, אם לא כתבת בבלוג חצי שנה ואת רוצה להסוות את זה: במחיקת פריטים ישנים או שינוי תאריך הפרסום שלהם…אהההםם). אפשר לשנות את שם הבלוג, העיצוב ואפילו את שם המשתמש שמנהל אותו.

נכון, זה לא מחברת. בלי נייר, אין צורך בעט (כל מה שכתבתי למעלה זה רק על מחברות. בכלל לא דיברנו על עטים ושאר כלי כתיבה). זה אחרת. אבל זאת גם אפשרות.

ואני לא יודעת מה אני עושה עכשיו: מתחילה מחברת חדשה או ממשיכה את מה שהתחלתי קודם.