זה התחיל ביום שלישי בצהריים. בתיבת הדוא"ל מצאתי הודעה שמציעה לרכישה אפליקציה למגדיר צמחים באייפון. להודעה היתה מכותבת כתובת מייל שאינה שלי. הנחתי שאני מכותבת ליידוע נסתר Bcc.
קצת כעסתי: אני לא מכירה את השולח ולא אוהבת לקבל מיילים פרסומיים. מצד שני, מאחר ואני עוסקת בנושאי אינטרנט בארגון לשינוי חברתי שעוסק גם בנושאי סביבה- אולי היתה לכך סיבה. אין לי אייפון, ולא הצלחתי לחשוב על מישהו שזה יהיה לו שימושי. מחקתי את ההודעה.
ביום רביעי לא קראתי מיילים (של העבודה או בכלל) מתשע בבוקר ועד חמש אחרי הצהריים. כשפתחתי את תיבת הדוא"ל בערב ראיתי שממתינות לי מעל שמונים הודעות חדשות.
בדיקה קצרה העלתה שרוב ההודעות קשורות להודעה מאתמול. שורת הנושא שלהן היתה זהה או דומה מאוד. חלק קטן, כעשרים או פחות, היו מענה ענייני לתוכן המייל המקורי: איזה מגניב, תתחדש, בהצלחה, אין לי אייפון, איך הגעתם אלי?!?!?!. בהחלט דברים שיכולתי להזדהות איתם, אבל כולם מאנשים שאני לא מכירה. למה אני מקבלת את כל המיילים האלה?! זה כאילו שאני משתתפת בשיחה פרטית של אנשים זרים.
הרוב הגדול של המיילים היו בקשות להסרה מרשימת התפוצה בוואריאציות שונות: תסירו אותי מרשימת התפוצה, הסרה מהרשימה, תסירו גם אותי, Re:, Re:re:, re:re:re:, וכן הלאה וכולי. זה היה יותר גרוע: כמו שיח חירשים או קבוצה של אנשים לכודים בתא מבודד באיזו תכנית ריאלטי מרושעת. כתובת המייל שלי לא הופיעה באף אחד מהמיילים האלה. אז איך זה מגיע אלי?!
המיילים נשלחו לכתובת אחת, שאני לא רוצה לפרסם כאן למקרה שהיא עדיין קיימת ולמניעת אירועים דומים בעתיד. כנראה שזאת כתובת פנימית שמשמשת מסיכה לרשימת תפוצה של ארגון סביבתי כלשהו – אפשר היה לזהות לפי הכתובת. ההודעה המקורית נשלחה מכתובת פרטית שאינה קשורה לארגון הזה, ושום דבר בהודעה לא רמז על קשר אליו.
היה כאן מלכוד: אם עונים לכולם ומבקשים שיפסיקו, מסבירים שאין טעם – מייצרים עוד רעש. אי אפשר לדעת מי יקרא את זה ועבור מי יהיה זה הקש שישבור את גב הגמל ויגרום גם לו לשלוח מייל ולבקש שיסירו גם אותו מהרשימה. כתבתי למחבר ההודעה המקורית. הוא ענה והתנצל. הוא לא היה מודע לכך שפנה לרשימת תפוצה רחבה. שלחתי מייל גם לכתובת שהופיעה באתר הארגון ליצירת קשר איתם. כתבתי שזה שימוש לרעה במשאבי הארגון וחשיפה של כולנו לספאם – עכשיו ובעתיד, וביקשתי שלפחות יתנצלו ושינסו לעצור את ההתכתבות הזאת.
במשך הערב עלו קולות נוספים: לינק לטופס להסרה מהרשימה, בקשות להפסיק לענות לכל הרשימה, תגובות משועשעות (דווקא נחמד פה כולנו יחד, מתי נפגשים לטיול אופניים בשבת?), תגובות דווקאיות (אני נשאר ברשימה, מה אתם מתבכיינים?!), תגובות פרסומיות (אם כבר מדברים, למה שלא תבואו לקורס ההוא או לאירוע הזה) ובסוף גם תגובה מהארגון: הם מתנצלים, היה באג במערכת, שרתי בדואר שלהם כמעט קרסו. הם מבטלים את כתובת המייל הזאת. ותשקוט תיבת הדוא"ל ארבעים שנה. הלוואי.
ולחשוב שכל זה היה נמנע אם הוא היה משתמש בכיתוב ליידוע נסתר Bcc.
כשנמענים מקבלים מייל ביידוע נסתר, רק הם רואים שהם קיבלו את המייל הזה. הם רואים את כל המכותבים האחרים שאינם נסתרים, והם גם יכולים לענות למחבר ולמכותבים הגלויים – אבל אחרים לא יכולים לענות להם. זה מאוד שימושי כששולחים מיילים בתפוצה רחבה ולא רוצים להכביד יותר מדי על הנמענים. רצוי גם לא להשתמש ב"השב לכולם" – אבל במקרה הזה אנשים לא ידעו איך הם קיבלו את המייל הזה.
אם המחבר היה משתמש ביידוע נסתר כל אחד מהנמענים היה יכול לענות רק לו. בוודאי היו פחות הודעות כי היו נחסכות התגובות ההדדיות. אמנם מיילים זה לא דפים ויערות הגשם – אבל גם אנרגיה של אנשים ושרתי דואר היא אנרגיה שחבל לבזבז סתם.
דרך אגב, האפליקציה נראית מוצלחת. אם יש לכם אייפון, אתם אוהבים לטייל וחשוב לכם להכיר את שמות הצמחים שאתם פוגשים בדרך – אולי תרצו לבדוק אותה כאן.
דרך אגב נוסף, בהתכתבויות פנים ארגוניות וכאלה שקשורות לעבודה, אני מעדיפה לא להשתמש ביידוע נסתר. זה מעורר חששות: אם אני רואה בסתר את המייל הזה, מי רואה בסתר מיילים שנשלחים אלי?
הלב והמעין 