סרט בחלום

קרה לכם פעם שחלמתם חלום שהיה בנוי, על גבול הערוך ומופק, כמו סרט או פרק בסדרת טלוויזיה? זה קורה לי לפעמים אם כי לעיתים רחוקות.

אומרים שפול מקרתני חלם את Yesterday כולו לילה אחד. למחרת התקשר לג'ון לנון, זמזם לו את השיר ושאל אם הוא מכיר אותו. "לא," הוא ענה, "כנראה זה שיר שאתה חיברת."

בתחילת השבוע חלמתי חלום שהרגיש כמו סרט. אמריקאי, משנות ה-50 או ה-40, בשחור לבן. כיון שאין לי כישורים ויכולת להפיק סרט כזה בעצמי, אכתוב פשוט את התקציר שלו. אולי זה בכלל סרט שכבר קיים. אם מישהו מכיר – אשמח לדעת.

בסרט יש פנימייה או בית מחסה לנערות צעירות. יכול להיות שהן יתומות או שלהורים שלהן אין אמצעים לגדל אותן ולכן מסרו לשם. הן לבושות בבגדים נאים אך פשוטים, שיערן מסולסל או מה שנקרא פעם "עשוי בקפידה", והן מאופרות. הסרט היה בשחור לבן אבל אפשר לראות שיש להן אודם בצבע עז וגם איפור עיניים.

ובפנימייה או בית מחסה הזה יש איזושהי מערכת חינוך. כלומר: יש נשים שמנהלות אותה ומחנכות את הצעירות היתומות איך להסתדר בחיים. מה מלמדים אותן? קורסים של איך להתחנן לגברים ולבקש מהם (או לשדל אותם , תלוי איך מסתכלים על זה) לעזור או לעשות עבורן דברים כמו לתקן מכשירי חשמל. יש שם תרגיל שבו הן מבקשות עזרה בתיקון משהו מחוץ לחלון דירה (חוטים לתליית כביסה? אולי זה משהו עם חשמל?) ורואים בניין שבכל דירה נמצאת אחת מהנערות האלה ומעודדת גבר שנראה "איש טוב" – מהוגן, מיושב, לא נאה מדי, לא צעיר פוחז – שמתקן עבורה את הדבר הזה כשבחוץ גשם שוטף (גשם אולפני, ובכל זאת ריחמתי עליהם וגם דאגתי לשלומם. לא היה ברור לגמרי שלא מדובר בחשמל. וכידוע לכם, חשמל ומים הם שילוב לא כל כך בריא).

יום אחד, כמה מהנערות האלה פוגשות אישה צעירה, בערך בגילן. גם לה יש שיער עשוי אבל קצר והיא לובשת מכנסיים (בשונה מהן, שלובשות תמיד חצאיות). יש ביניהן איזושהי שיחה קצרה ואז היא אומרת להן: למה אתן מסכימות לקבל עצות והדרכה בנושאי אסתטיקה ויחסים עם גברים מ"רווקות זקנות" שגרות בבית שנראה ככה. ואז המצלמה מצלמת את הפנימייה או בית המחסה. לראשונה אנחנו רואים את הבניין, ונראה שגם הדיירות הצעירות מביטות בו לראשונה. בניין מכוער, מגובב, בנוי טלאי על טלאי ללא שום חן. נראה שהרבה ממנו עשוי מדיקטים דקים ומכוערים – לא ברור אם אלו מגבלות ההפקה אבל נראה לי שזה מכוער בכוונה.

ואז הנערות הצעירות (כמה מהן לפחות) אורזות מזוודה קטנה ובסצנת הסיום רואים אותן נוסעות עם הבחורה הצעירה שנוהגת באוטו ומחייכת. סוף.

חלמתי את החלום בלילה אחרי שראיתי את הכתבה הזאת על עלילות המרכז לפיתוי. זה הזכיר לי קצת גם את הסרט "חיוך של מונה ליזה" על שיעורי הנימוסין ואחזקת הבית שמעבירים בו בקולג' היוקרתי לנשים.  לא חסרים מחזות, סרטים וסיפורים אחרים שבמרכזם תהליך חניכה. למשל: פיגמליון / גברתי הנאווה, ג'יין אייר, דיוויד קופרפילד, תקוות גדולות, הארי פוטר, משה רבנו ועוד ועוד.

ברבים מהם (למרות שזה לא מופיע בערך בויקיפדיה), בשלב כלשהו לקראת סוף החניכה הנחנך פורש כנפיים או מתנתק מהדמות שחונכת אותו. הוא או היא מצליחים לפתח ראייה ביקורתית על הדמות החונכת, לראות אותה על פגמיה, לקבל או שלא לקבל אותה ולצאת לחיים כדמות בוגרת ועגולה יותר.