שתי חוברות זיכרון לאותו אדם. אחת נערכה ופורסמה לציון שנה למותו, והשנייה אחרי עשרים שנה. כל זה היה לפני הרבה שנים, בשנת 1947 ובשנת 1966. החוברות הן לזכרו של סבא שלי, שמעון אכסי אלכסנדר ז"ל, והן נשמרו בביתה של סבתא והוצאו בכל שנה ביום הזיכרון וביום השנה למותו. עכשיו הן נמצאות ברשותי. ביום הזיכרון, אני מוציאה אותן וקוראת קצת. שתיהן דקות מאוד וצנועות, אך יש בהן מילים של אהבה לאיש שהיה, הערכה לפועלו ולחייו, וצער על מותו, כל כך מוקדם מדי.
אכסי נהרג בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים, סיון תש"ו, יוני 1946, יחד עם עוד 13 לוחמי פלמ"ח שנהרגו באותה הפעולה. החוברת שפורסמה שנה לאחר מותו, הופקה על-ידי חבריו בקיבוץ נאות מרדכי. זאת חוברת דקה מאוד, יש בה כמה מכתבים וקטעים שכתבו חברים לזכרו, וכן כמה ציורים מעבודותיו של אכסי. הכל בשחור לבן, כמובן. איורים וקליגרפיה שהכין להגדות פסח צילמתי בצבע ושיתפתי כאן.
לצד מילות נחמה לקרובי המשפחה, החברים מציינים את מותו של אכסי כמחיר ששילם הקיבוץ הצעיר בדרך להקמת המדינה. זוהי לא חוברת "לזכר בננו שנפל", אלא לזכר חברנו, שמותו הותיר חלל בינינו.
אחד הקטעים היפים ביותר הוא זה שכתב מאיר למד, והוא שפותח את החוברת. הוא פונה ישירות לבניו של אכסי, חגי ושמעון, שהיו אז פעוטות, בשפה בוגרת אך רגישה. רציתי לצלם מתוך החוברת ולשתף תמונות, אבל שיתוף המילים מוקלדות יהיה נגיש יותר. ואני משתפת אותן כאן. וכך כתב מאיר למד:
שמעון וחגי היקרים,
בשעה שאנו מגישים לכם את החוברת הזאת, ציון צנוע לנשמת אביכם, הנך, שמעון, תינוק ואף אתה, חגי, ילד רך ועד שתגיע לכך, להבין אותה כראוי, תעבורנה שנים ובתוך השנים האלו ישתנה הרבה מן הנסיבות בהם כתבנו אותה. ואין אנחנו יכולים לדעת עד כמה שתוכלו באמת להבין מה ברצוננו לבטא. אתה, חגי, ודאי תשמור לך איזה שהם הבהובי זיכרונות על אבא כל-יכול, כל-יודע, מוכן לכל דבר, לכל שובבות. אך אתה, שמעון, אשר את קלסתר פניו לא ראית ודאי תתפוש אך בקושי, מה אבד לך ומה חסר לך, כי גם כל דורשי טובתכם וכל אלה המבטיחים לעצמם כל רגע לעשות את הכל בכדי שתרגישו כמה שפחות באבדה, תקצר ידם מלמלא את רצונם זה. יוודע לכם על אביכם לא רק מחוברת זו. תרבו בוודאי לשאול ותיענו. יספרו לכם על הלילה המר והנמהר בו אביכם הלך לתפקידו ולא חזר עוד. אולי גם תהיו עדים לכך, שמי שהוא ירצה לשקול את משקל מות הארבעה-עשר חללי זיב על מאזני הפוליטיקה. אך דבר אחד דעו לכם: בשליחותנו ובשליחות הישוב כולו נשלח אביכם.
אך לא על המציין מעלה צריכה לעמוד החוברת לפניכם. מטרתה שונה מזאת. היא רוצה, במידה שרק יצליח בטויינו הדל, להעלות את דמות אביכם לנגד עיניכם כפי שהיא חיה בזיכרון אלה, שהכירוהו ואהבוהו. היינו רוצים, שחוברת זו תיתן את חלקה לכך, שזכר אכסי יזכה להערצתכם לא רק בזכות מותו, כי אם, ובעיקר, בזכות חייו. היינו רוצים, שדמות אביכם תעלה מתוכה ללא עציבות, רעננה כפי שהיתה וכפי שהיא מרחפת לנגד עינינו.
לא היה בתוכנו חבר שישאף לטוב וליפה כמוהו. ידענו כי שאיפת שווא היא להעלות על הנייר את דמות הבחור העליז, הער, הרענן, החבר הטוב והעוזר לכל הזקוק לעזרתו, בעל המרץ, האדיב, בעל האופק הרחב ובעל האינטרס העמוק שאנחנו הכרנו והוקרנו ושומרים בזיכרוננו. לא היה דבר שלא מצא בו ענין, שלא יכול היה להעשיר אותו ובאמצעותו את חיינו. ודבר אחד הוא ידע טוב מכולנו. הוא ידע שלחיי האיש העובד, שהם קשים לעצמם ואפורים יש להוסיף את היופי ולהגשמת זאת הוא הקדיש את רוב כשרונו ומרצו. מתוך יצירותיו תעמדו בעצמכם על הכישרון ההולך ומתפתח המתגלם בתוכן. בחוברת זאת לא מצא את ביטויו כל מה שאנו רוצים להגיד לכם על אביכם. עוד יחזרו החברים לרשום אפיזודות וזיכרונות על קטנות וגדולות למענכם.
בינתיים קבלו נא את החוברת הצנועה הזאת ואת ברכתנו: תהי דמות אביכם נר לרגלכם.
מ.
דמותו של אכסי היא נר לרגלנו, גם יותר משבעים שנה אחרי מותו. יהי זכרו ברוך.
הלב והמעין 