אכסי, שנה למותו, סיון תש"ז

שתי חוברות זיכרון לאותו אדם. אחת נערכה ופורסמה לציון שנה למותו, והשנייה אחרי עשרים שנה. כל זה היה לפני הרבה שנים, בשנת 1947 ובשנת 1966. החוברות הן לזכרו של סבא שלי, שמעון אכסי אלכסנדר ז"ל, והן נשמרו בביתה של סבתא והוצאו בכל שנה ביום הזיכרון וביום השנה למותו. עכשיו הן נמצאות ברשותי. ביום הזיכרון, אני מוציאה אותן וקוראת קצת. שתיהן דקות מאוד וצנועות, אך יש בהן מילים של אהבה לאיש שהיה, הערכה לפועלו ולחייו, וצער על מותו, כל כך מוקדם מדי.

חוברות זיכרון, שמעון אכסי אלכסנדר

אכסי נהרג בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים, סיון תש"ו, יוני 1946, יחד עם עוד 13 לוחמי פלמ"ח שנהרגו באותה הפעולה. החוברת שפורסמה שנה לאחר מותו, הופקה על-ידי חבריו בקיבוץ נאות מרדכי. זאת חוברת דקה מאוד, יש בה כמה מכתבים וקטעים שכתבו חברים לזכרו, וכן כמה ציורים מעבודותיו של אכסי. הכל בשחור לבן, כמובן. איורים וקליגרפיה שהכין להגדות פסח צילמתי בצבע ושיתפתי כאן.

לצד מילות נחמה לקרובי המשפחה, החברים מציינים את מותו של אכסי כמחיר ששילם הקיבוץ הצעיר בדרך להקמת המדינה. זוהי לא חוברת "לזכר בננו שנפל", אלא לזכר חברנו, שמותו הותיר חלל בינינו.

חוברות זיכרון, שמעון אכסי אלכסנדר

אחד הקטעים היפים ביותר הוא זה שכתב מאיר למד, והוא שפותח את החוברת. הוא פונה ישירות לבניו של אכסי, חגי ושמעון, שהיו אז פעוטות, בשפה בוגרת אך רגישה. רציתי לצלם מתוך החוברת ולשתף תמונות, אבל שיתוף המילים מוקלדות יהיה נגיש יותר. ואני משתפת אותן כאן. וכך כתב מאיר למד:

שמעון וחגי היקרים,

בשעה שאנו מגישים לכם את החוברת הזאת, ציון צנוע לנשמת אביכם, הנך, שמעון, תינוק ואף אתה, חגי, ילד רך ועד שתגיע לכך, להבין אותה כראוי, תעבורנה שנים ובתוך השנים האלו ישתנה הרבה מן הנסיבות בהם כתבנו אותה. ואין אנחנו יכולים לדעת עד כמה שתוכלו באמת להבין מה ברצוננו לבטא. אתה, חגי, ודאי תשמור לך איזה שהם הבהובי זיכרונות על אבא כל-יכול, כל-יודע, מוכן לכל דבר, לכל שובבות. אך אתה, שמעון, אשר את קלסתר פניו לא ראית ודאי תתפוש אך בקושי, מה אבד לך ומה חסר לך, כי גם כל דורשי טובתכם וכל אלה המבטיחים לעצמם כל רגע לעשות את הכל בכדי שתרגישו כמה שפחות באבדה, תקצר ידם מלמלא את רצונם זה. יוודע לכם על אביכם לא רק מחוברת זו. תרבו בוודאי לשאול ותיענו. יספרו לכם על הלילה המר והנמהר בו אביכם הלך לתפקידו ולא חזר עוד. אולי גם תהיו עדים לכך, שמי שהוא ירצה לשקול את משקל מות הארבעה-עשר חללי זיב על מאזני הפוליטיקה. אך דבר אחד דעו לכם: בשליחותנו ובשליחות הישוב כולו נשלח אביכם.

אך לא על המציין מעלה צריכה לעמוד החוברת לפניכם. מטרתה שונה מזאת. היא רוצה, במידה שרק יצליח בטויינו הדל, להעלות את דמות אביכם לנגד עיניכם כפי שהיא חיה בזיכרון אלה, שהכירוהו ואהבוהו. היינו רוצים, שחוברת זו תיתן את חלקה לכך, שזכר אכסי יזכה להערצתכם לא רק בזכות מותו, כי אם, ובעיקר, בזכות חייו. היינו רוצים, שדמות אביכם תעלה מתוכה ללא עציבות, רעננה כפי שהיתה וכפי שהיא מרחפת לנגד עינינו.

לא היה בתוכנו חבר שישאף לטוב וליפה כמוהו. ידענו כי שאיפת שווא היא להעלות על הנייר את דמות הבחור העליז, הער, הרענן, החבר הטוב והעוזר לכל הזקוק לעזרתו, בעל המרץ, האדיב, בעל האופק הרחב ובעל האינטרס העמוק שאנחנו הכרנו והוקרנו ושומרים בזיכרוננו. לא היה דבר שלא מצא בו ענין, שלא יכול היה להעשיר אותו ובאמצעותו את חיינו. ודבר אחד הוא ידע טוב מכולנו. הוא ידע שלחיי האיש העובד, שהם קשים לעצמם ואפורים יש להוסיף את היופי ולהגשמת זאת הוא הקדיש את רוב כשרונו ומרצו. מתוך יצירותיו תעמדו בעצמכם על הכישרון ההולך ומתפתח המתגלם בתוכן. בחוברת זאת לא מצא את ביטויו כל מה שאנו רוצים להגיד לכם על אביכם. עוד יחזרו החברים לרשום אפיזודות וזיכרונות על קטנות וגדולות למענכם.

בינתיים קבלו נא את החוברת הצנועה הזאת ואת ברכתנו: תהי דמות אביכם נר לרגלכם.

מ.

דמותו של אכסי היא נר לרגלנו, גם יותר משבעים שנה אחרי מותו. יהי זכרו ברוך.

זכרונות מסבתא רינה: פרויקט הנצחה דיגיטלי

סבתא רינה שלנו, רינה אלכסנדר ליאור, נפטרה בי' באב תשע"ו, 14 באוגוסט 2016. היא היתה בת 97 שנים, וזכתה לחיים ארוכים, לא תמיד קלים, אך גם מלאי יופי. הרבה מזה היה בזכות כך שהיא ידעה תמיד למצוא יופי ושמחה בדברים פשוטים, רגעים קטנים, וגם באמנות וביצירה.

אחד הדברים שסבתא מאוד אהבה היה מלאכת יד, והיא הפליאה לסרוג ולרקום בסגנונות שונים. "מוצר הדגל" שלה היה כנראה בובות הליצן הסרוגות, שנתנה במתנה להורי תינוקות שנולדו בנאות, ובהמשך גם לבנים ונכדים של חברים. היו גם בובות האצבע: דמויות ילדים או חיות, אפודות, גרבי צמר ועוד.

אושר, רקמה רינה אלכסנדר ליאור לחתונתם של הילה ורפי

בתמונה: "אושר". לקראת חתונתם, הזמינו הילה ורפי את האורחים לעטר ריבוע בד שיקשט את חופתם. סבתא רקמה 2 לוחות: אושר ואהבה. ה"אושר" מקשט היום את חדר ילדיהם.

במהלך חייה סבתא נגעה בחייהם של אנשים רבים: כמטפלת וכגננת, בארגון משלוח חבילות לחיילים בני הקיבוץ, כחברת קיבוץ, כשוחרת תרבות שלא מפספסת קונצרטים, או כחברה ללימודים ב"בית ותיקי הגליל".

במהלך ימי השבעה, הזכירו בחיבה כמה מחבריה וחברינו את עבודות הסריגה שקיבלו ממנה במתנה. כדי להוקיר את זכרה ולתעד את יצירתה, אנחנו מזמינים אתכם לשתף איתנו תמונות וזכרונות מעבודות מלאכת היד של סבתא.

שמרתם את בובת הליצן שקיבלתם במתנה להולדת הילדים? עדיין יש לכם את בובות האצבע? אולי סבתא רקמה לכם כיסוי לספר עבודת שורשים? נשמח לראות, להיזכר ולאסוף את התמונות.

איך לשתף ולהשתתף

  • אנא שתפו תמונה או טקסט באחת הרשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם, פינטרסט או טוויטר, ותייגו בהאשטאג #סבתארינה .
  • איך מתייגים? פשוט מוסיפים את הטקסט #סבתארינה כולל הסולמית, לטקסט או לתיאור התמונה. כשתפרסמו זה ייראה כקישור. כך נוכל למצוא את זה בחיפוש ברשתות החברתיות הנ"ל.
  • לנוחותכם, יש גם אירוע בפייסבוק בו תוכלו לשתף תמונות. מוזמנים להצטרף.
  • למי שלא מתחברים לכל המדיה החברתית הזאת, אפשר גם לשלוח במייל אלי (maayanale בג'ימייל).
  • אנא שלחו ופרסמו את התמונות עד יום שבת, 17/9/2016. בסוף השבוע הזה ניפגש בנאות מרדכי לציון 70 שנה לנאות, ואני אוכל לשתף עם בני המשפחה את התמונות והזכרונות שלכם. בהמשך, לפי כמות התמונות, אולי נאסוף אותן לאלבום או אתר ייעודי.
  • אנא שתפו עם חברות וחברים נוספים ממעגלי החיים של סבתא, אולי הם ירצו לשתף גם זכרונות שלהם.

תודה לכל מי שנחמו אותנו והשתתפו באבלנו, נשמח אם תשתתפו גם בפרויקט הזה.

ההגדות של אכסי: הגדות פסח, געתון, תש"א-תש"ה, 1941-1945

לפני כשנתיים, בסדנא לארכיונאים על סיפור סיפורים דיגיטליים, ביקשתי מהמשתתפים לבחור פריט אחד מהארכיון שלהם, להתמקד בו ולספר את הסיפור שלו בזוית אישית וכהזמנה לארכיון. אם הייתי צריכה לבחור פריט אחד כזה, ייתכן מאוד שזאת היתה אחת מהגדות פסח בארכיון נאות מרדכי. בין השנים 1941-1945, תש"א-תש"ה, אייר סבי, אכסי שמעון אלכסנדר ז"ל, ארבע מהגדות פסח של געתון (לפני שהקיבוץ עבר לעמק החולה ונקרא "נאות מרדכי"). בליל הסדר היתה הגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת, ולצידה שוכפלו עותקים פשוטים יותר לקריאת החברים.

לפני כעשור ראה אור הספר "יוצאים בחודש האביב, פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי. גם הגדה אחת של אכסי מופיעה בו, זאת שאייר לסדר פסח בגבעת ברנר בזמן שירותו בפלמ"ח.

ההגדות שמורות בארכיון נאות מרדכי, אבל הזמן נוגס בהן: דפים שנקרעו והודבקו, בהגדה אחת אפילו חוררו הדפים, הוכנסו לשקיות ניילון ונכרכו בחוט. בפסח שעבר, ניצלתי את ביקור החג שלי בנאות ואת המצלמה בטלפון הסלולרי כדי לצלם דפים מההגדות, אבל ברור שיש מקום לסרוק אותן בצורה מקצועית יותר.

עדכון, 2019: ההגדות הופקדו בספרייה הלאומית ע"י צוות ארכיון נאות מרדכי, שם הן נשמרות ונסרקו. ההגדות זמינות במאגר המידע של הספרייה הלאומית וניתן לצפות בהן כאן.

הגדה של פסח, געתון, תש"ג

הגדה של פסח, געתון, תש"ג

גלרייה של דפים נוספים מההגדות שאכסי אייר מופיעה בהמשך הפוסט. להמשיך לקרוא