לפני כשנתיים, בסדנא לארכיונאים על סיפור סיפורים דיגיטליים, ביקשתי מהמשתתפים לבחור פריט אחד מהארכיון שלהם, להתמקד בו ולספר את הסיפור שלו בזוית אישית וכהזמנה לארכיון. אם הייתי צריכה לבחור פריט אחד כזה, ייתכן מאוד שזאת היתה אחת מהגדות פסח בארכיון נאות מרדכי. בין השנים 1941-1945, תש"א-תש"ה, אייר סבי, אכסי שמעון אלכסנדר ז"ל, ארבע מהגדות פסח של געתון (לפני שהקיבוץ עבר לעמק החולה ונקרא "נאות מרדכי"). בליל הסדר היתה הגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת, ולצידה שוכפלו עותקים פשוטים יותר לקריאת החברים.
לפני כעשור ראה אור הספר "יוצאים בחודש האביב, פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי. גם הגדה אחת של אכסי מופיעה בו, זאת שאייר לסדר פסח בגבעת ברנר בזמן שירותו בפלמ"ח.
ההגדות שמורות בארכיון נאות מרדכי, אבל הזמן נוגס בהן: דפים שנקרעו והודבקו, בהגדה אחת אפילו חוררו הדפים, הוכנסו לשקיות ניילון ונכרכו בחוט. בפסח שעבר, ניצלתי את ביקור החג שלי בנאות ואת המצלמה בטלפון הסלולרי כדי לצלם דפים מההגדות, אבל ברור שיש מקום לסרוק אותן בצורה מקצועית יותר.
עדכון, 2019: ההגדות הופקדו בספרייה הלאומית ע"י צוות ארכיון נאות מרדכי, שם הן נשמרות ונסרקו. ההגדות זמינות במאגר המידע של הספרייה הלאומית וניתן לצפות בהן כאן.
גלרייה של דפים נוספים מההגדות שאכסי אייר מופיעה בהמשך הפוסט.
לצד ההגדות "של אכסי" (ככה אנחנו קוראים להן במשפחה), סך הכל ארבע הגדות, יש הגדות שיצרו אמנים נוספים חברי הקיבוץ, ביניהם לילו למד ז"ל ונחום ברנדס ז"ל. בין כותבי ההגדות (עורכי הטקסט): אריה ברגר ז"ל, מאיר למד ז"ל, חנה אבריאל ז"ל וחברים נוספים. יש כמה אלמנטים שחוזרים בהגדות השונות:
התייחסויות אקטואליות לסיפור ההיסטורי: אזכורים במלל ובאיורים לשואת יהודי אירופה, למלחמת העולם השנייה (ולחברי הקיבוץ הלוחמים בחזית), למפעל הציוני והקיבוצי. בלי ציניות. בכלל.
טקסטים שנכנסו להגדה: "קומו תועי מדבר" של ביאליק, דבריו של ברל כצנלסון (או קצנלזון) על פסח, השיר "דין דן" שמופיע בכל ההגדות, ואיכשהו לא הגיע להגדה הקיבוצית שאני מכירה, קטעים משיר השירים וקאנון היין של מוצרט (והם הכירו את המילים בגרמנית).
חגיגיות גדולה: ניכרת השקעה רבה בעריכת התוכן, בטיפוגרפיה ובאיורים של ההגדה. מצד אחד זוהי יצירה של קהילה ("הגדת געתון" ומצויין מי יצר אותה), מסמך היסטורי של קהילה חדשה וצעירה שנוצרת, ומצד שני- בכל שנה יצרו הגדה חדשה עם שינויים בתוכן ובמראה.
התרגשתי לראות את המגוון ביצירה של אכסי, את השינויים וההתפתחות לאורך השנים. ושוב, הצטערתי שלא זכיתי להכיר אותו, כאדם וכסבא, כשותף אפשרי ליצירה או סתם לשיחה. ואני גאה להיות נכדתו.
אפשר לראות שהיה לו חוש הומור (בחלק מהציורים), ושהשתמש בכלים אמנותיים להבעת דעה על אירועים אקטואליים ולבטא הלכי רוח של התקופה. הופתעתי לראות בהגדה משנת 1945 איורים בסגנון אומנות אוריינטלית הודית או פרסית (אני לא בטוחה), ואת הציור בסגנון המצרי בהגדה של 1941. בעיר שאכסי גדל בה, מריש טריבאו היא מורבסקה טשבובה, יש מוזיאון אמנות והיסטוריה שמבוסס על אוסף שתרם אחד מבני העיר. בין השאר, כך סיפרה לנו מנהלת המוזיאון גב' יאנה מרטינקובה, נמצאת באוסף המוזיאון המומיה הכי איכותית בכל הרפובליקה הצ'כית (יותר מאלו שאפשר למצוא במוזיאון הלאומי בפראג), ואפשר לומר שהיא גאוות העיר. (מידע באנגלית על אוצרות המוזיאון אפשר לקרוא באתר המוזיאון הלאומי בפראג.) אני משערת שאכסי ביקר כנער במוזיאון וזכה להיחשף לאמנות מתרבויות רחוקות. ייתכן שגם ההגדה של פסח היתה משהו חדש עבורו. איננו יודעים האם משפחת אלכסנדר במריש טריבאו חגגה את חגי ישראל או שמרה על אורח חיים מסורתי.
במשפחת אלכסנדר שבנאות מרדכי, חג פסח הוא תמיד עניין גדול. בין אם בהפקות הקיבוציות שבהן השתתפנו במקהלה ובנגינה מלווה, בריקודים או בהפקת כל האירוע (אני זוכרת את אבא שלי רוכן על תרשימים ענקיים של חדר האוכל, משבץ בכתב יד משפחות שונות לשולחנות השונים, כשצריך להתחשב בגדלי המשפחות, קשרים משפחתיים, סדר קריאת ההגדה, ופוליטיקה פנים-קיבוצית), ואחר כך בחגיגות שלנו בקרב המשפחה, בדרך כלל עם ההגדה הקיבוצית של נאות מרדכי, זאת האחרונה שהופקה – שערך אריה ולמן ז"ל ואייר גידי ברנדס.
ההגדות של אכסי, והגדות אחרות מנאות מרדכי, זמינות לעיון בארכיון נאות מרדכי. (למען הגילוי הנאות אציין שהוריי עובדים בארכיון). אפשר ליצור קשר ולבקר. אם אתם בני נאות או שההורים או הסבים והסבתות שלכם חיו בנאות – מומלץ ליצור קשר ולתאם ביקור בארכיון לעיון בחומרים משפחתיים.
ההגדה האחרונה שאכסי אייר היא משנת 1945. ביוני 1946, י"ט בסיוון תש"ו, אכסי נהרג בליל הגשרים, בפיצוץ גשר אכזיב. זכרו שמור וחי איתנו, בין השאר גם בהגדות געתון אותן אייר בכישרון, הומור, ורעוּת.
הגדות פסח, געתון, תש"א-תש"ה. אייר: אכסי שמעון אלכסנדר
הקליקו על תמונה כדי להגדיל אותה ולדפדף בין התמונות
הלב והמעין 
מלאכת מחשבת, כמה יפה.
וגם: ובלי קשר: אהבתי את ההגדרה של הבלוג (לא שמתי לב אליה קודם): 'מחברת האינטרנט של…'.
תודה, עדה.
ההגדרה של הבלוג נובעת מזה שלא צריך לקנות כל פעם מחברת חדשה יפה, אלא אפשר לפתוח פוסט חדש. גם אם לא כתבתי הרבה זמן.
נפלא
תודה
מעין- מאד יפה ומרגש! (אני הבת של חנה א') 🙂
תודה, עתליה (הבת של חנה ואהוד 🙂 )
שבוע טוב,
אתמול, אביך שמעון הדריך את חברי נירים בגליל המערבי ובסיום היום סיפר את סיפורו המרגש מתחת למסילת הברזל ליד בית הקברות הצבאי של הי"ד. חזרתי הביתה ורציתי לחפש קצת יותר על כך, נפלתי לתוך סיפור העיטור של הגדות פסח של סבך. לפני 34 שנים [יוני 1982] שמעון ואני נסענו בקומנדקר במלחמת לבנון במשך 3 שבועות בערך. את סיפור ההגדות לא שמעתי עד עכשיו. מרגש בלי קשר לפסח המתקרב.
נמרוד חפץ
קיבוץ נירים
תודה, נמרוד. שמעון הוא דוד שלי, אני אעביר לו גם את התגובה שלך. הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים נפלא, ופועל רבות לשיור המורשת המשפחתית שלנו. תודה וחג שמח