איך אפשר להאמין שרק לפני שבוע השמש זרחה, והיה חם, וט"ו בשבט?!
הנה כמה תמונות מטיול ט"ו בשבט בעמק המצלבה. כשמקליקים על תמונה, רואים אותה (ואת ההערות שלי עליה) בגדול יותר, ואפשר לדפדף בין התמונות. תיהנו וחורף שמח!
איך אפשר להאמין שרק לפני שבוע השמש זרחה, והיה חם, וט"ו בשבט?!
הנה כמה תמונות מטיול ט"ו בשבט בעמק המצלבה. כשמקליקים על תמונה, רואים אותה (ואת ההערות שלי עליה) בגדול יותר, ואפשר לדפדף בין התמונות. תיהנו וחורף שמח!
היה כתוב על זה בעיתונים, וגם אמרו ברדיו. בשבת אחרי הצהריים צפוי ליקוי ירח. הליקוי יתרחש בזמן שקיעת השמש וזריחתו של הירח, בערך ב-16:30. נשמע מעניין, וגם משתלב יפה עם סיבוב ההליכה שלי בשבת אחרי הצהריים. אמרו שיראו את זה טוב בכיוון צפון מזרח. הלכתי לכיוון הסינמטק ופניתי לרחבה שליד טחנת הרוח בימין משה (למה לרדת את מה שצריך לטפס אחר כך, כשאנחנו מסתכלים על משהו שנמצא במרחק אלפי קילומטר…)
במקום הסתובבו כמה אנשים עם מצלמות, וגם התיירים הרגילים. היה קר. אור חם ויפה נח על הר הבית והעיר העתיקה. היה קר נורא, קור חד וצלול. ירח לא היה. התחלתי לדבר עם אחד המצלמים. מסתבר שקוראים לו גיא, ושיש לו מחר מבחן בכלכלה. הוא רצה רק לקפוץ לכמה דקות מתי שאמור היה להיות שיאו של הליקוי, לקחת תמונה או שתיים ולחזור ללמוד. חשבנו שאולי העיר העתיקה מסתירה את הליקוי, שהירח כבר עלה מאחוריה. אמרתי שבטח רואים את זה יותר טוב מהר הצופים. יש משם תצפית טובה לצפון מזרח. מסתבר שלגיא יש אוטו. מצד שני, יש לו מחר מבחן בכלכלה. מצד שלישי, ליקוי ירח ייראה בבהירות כזאת שוב בישראל רק בעוד כמה שנים. יאללה, נוסעים להר הצופים.
לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".
לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא "טיול שורשים, פסקול רגשי"
אני מאוד אוהבת ספריות, מאז שהייתי ילדה. משהו בשפע הזה, המאורגן היטב, קוסם לי עד מאוד. סבתי, מרים נאמן ז"ל, היתה הספרנית של בית חנה סנש בשדות ים. בחופשות היינו באים לבקר אותה בספריה. אהבתי הריח הזה, של דפים ישנים ועטיפות ניילון, שולחן העבודה המסודר עם העטים והכרטיסיות, והלוח הירוק שסבתא צבעה על אחד הקירות ואפשר היה לצייר עליו עם גירי לוח.
בפעם הראשונה שהגעתי למשרדי "אקס ליבריס" התאהבתי בתמונות הספריות שהיו תלויות בכניסה. צילומים של מדפי ספרים עתיקים ועבי כרס בספריה גדולה וחרישית. היום הן כבר לא שם, במסגרת עיצוב ומיתוג מחדש. חבל. להמשיך לקרוא "ספריה – שפע מאורגן היטב"
אני יושבת בבית קפה ברח' 18 בשכונת אדמס מורגן בוושינגטון די.סי..
בחלל הגדול יחסית פזורים שולחנות גדולים (ממש, כאלה שמתאימים לפינות אוכל משפחתיות) ופינות ישיבה עם כורסאות מזמינות. סביבם יושבים אנשים, חלקם בקבוצות, חלקם לא מכירים. הרבה מהלקוחות יושבים עם לפטופים, וגם התפריט מזמין אנשי לפטופים – מנות קטנות שנוח לנשנש ליד המחשב. פטפוט עליז נשמע בחלל בית הקפה. אני יושבת לשולחן גדול ופני אל הרחוב. מעבר לכביש חנות קעקועים ומסעדה של מטבח מערב אפריקאי. להמשיך לקרוא "לבהות ולהיות"