זו אני החולם שח…

בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.

פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.

מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא "זו אני החולם שח…"

טיול שורשים, פסקול רגשי

לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על  הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".

לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא "טיול שורשים, פסקול רגשי"