ביום חמישי, 21/7 בשעה 15:30 בערך, עדכנתי הודעת "מחוץ למשרד" בדוא"ל של העבודה, העפתי מבט אחרון בפייסבוק, צייצתי ציוץ קטן של שחרור קיטור וכיביתי את המחשב, בדרכי לחופשה של עשרה ימים. להמשיך לקרוא "דיאטת אינטרנט וצום פייסבוק: חוויות ומסקנות"
ספריה – שפע מאורגן היטב
אני מאוד אוהבת ספריות, מאז שהייתי ילדה. משהו בשפע הזה, המאורגן היטב, קוסם לי עד מאוד. סבתי, מרים נאמן ז"ל, היתה הספרנית של בית חנה סנש בשדות ים. בחופשות היינו באים לבקר אותה בספריה. אהבתי הריח הזה, של דפים ישנים ועטיפות ניילון, שולחן העבודה המסודר עם העטים והכרטיסיות, והלוח הירוק שסבתא צבעה על אחד הקירות ואפשר היה לצייר עליו עם גירי לוח.
בפעם הראשונה שהגעתי למשרדי "אקס ליבריס" התאהבתי בתמונות הספריות שהיו תלויות בכניסה. צילומים של מדפי ספרים עתיקים ועבי כרס בספריה גדולה וחרישית. היום הן כבר לא שם, במסגרת עיצוב ומיתוג מחדש. חבל. להמשיך לקרוא "ספריה – שפע מאורגן היטב"
לבהות ולהיות
אני יושבת בבית קפה ברח' 18 בשכונת אדמס מורגן בוושינגטון די.סי..
בחלל הגדול יחסית פזורים שולחנות גדולים (ממש, כאלה שמתאימים לפינות אוכל משפחתיות) ופינות ישיבה עם כורסאות מזמינות. סביבם יושבים אנשים, חלקם בקבוצות, חלקם לא מכירים. הרבה מהלקוחות יושבים עם לפטופים, וגם התפריט מזמין אנשי לפטופים – מנות קטנות שנוח לנשנש ליד המחשב. פטפוט עליז נשמע בחלל בית הקפה. אני יושבת לשולחן גדול ופני אל הרחוב. מעבר לכביש חנות קעקועים ומסעדה של מטבח מערב אפריקאי. להמשיך לקרוא "לבהות ולהיות"
מאבק העובדות הסוציאליות 2011 – אני איתכן
אם הייתם אומרים לי לפני עשר שנים שאכתוב פוסט להזדהות ותמיכה במאבק העובדות הסוציאליות לתנאי העסקה הוגנים, הייתי כנראה מגחכת. לפני עשר שנים, "עבודה סוציאלית" היה האנשים האלה, שלומדים לידי בתל חי ומדברים על כל מיני דברים מופשטים בזמן שאנחנו, תלמידי מדעי המחשב, מדרגים מטריצות וכותבים תכניות בג'אווה שמממשות דפדפן אינטרנט. "עבודה סוציאלית" היה משהו שאנשים רחומים, טובי לב, בחורות שרצו להיות מש"קיות ת"ש בצבא, הולכים ללמוד. משהו שנשמע קשור יותר לחיים של אחותי הגדולה, לא אלי. להמשיך לקרוא "מאבק העובדות הסוציאליות 2011 – אני איתכן"
Like זה כמו…
בסרט "הרשת החברתית" (ותודה ל"רוח חדשה" על הקרנת טרום הבכורה שארגנו בסינמטק), מוצגת סצנה שמתארת איך נכנס הrelationship status לפייסבוק. חבר של מארק זאקרברג (כן, ככה הוא קורא לעצמו) שואל אותו על חברה משותפת ואם יש לה חבר.
זה בסך הכל פתרון מאוד נוח ועוקף קשיי תקשורת: במקום לשאול בזהירות, לנסות לברר, לחפש רמזים – פייסבוק מאפשרת להגדיר במדויק, מתוך מילון סגור – ואז קל לדעת.
מעניין איך ה"לייק" נכנס לפייסבוק. הרי בעולם האמיתי אנשים לא מגיבים על משהו שמספרים להם במילה אחת: אהבתי. או שכן. ממתי? אולי מאז המחווה בפייסבוק? להמשיך לקרוא "Like זה כמו…"
הלב והמעין 