קטגוריה: קריאה וכתיבה

אכסי, שנה למותו, סיון תש"ז

שתי חוברות זיכרון לאותו אדם. אחת נערכה ופורסמה לציון שנה למותו, והשנייה אחרי עשרים שנה. כל זה היה לפני הרבה שנים, בשנת 1947 ובשנת 1966. החוברות הן לזכרו של סבא שלי, שמעון אכסי אלכסנדר ז"ל, והן נשמרו בביתה של סבתא והוצאו בכל שנה ביום הזיכרון וביום השנה למותו. עכשיו הן נמצאות ברשותי. ביום הזיכרון, אני מוציאה אותן וקוראת קצת. שתיהן דקות מאוד וצנועות, אך יש בהן מילים של אהבה לאיש שהיה, הערכה לפועלו ולחייו, וצער על מותו, כל כך מוקדם מדי.

חוברות זיכרון, שמעון אכסי אלכסנדר

אכסי נהרג בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים, סיון תש"ו, יוני 1946, יחד עם עוד 13 לוחמי פלמ"ח שנהרגו באותה הפעולה. החוברת שפורסמה שנה לאחר מותו, הופקה על-ידי חבריו בקיבוץ נאות מרדכי. זאת חוברת דקה מאוד, יש בה כמה מכתבים וקטעים שכתבו חברים לזכרו, וכן כמה ציורים מעבודותיו של אכסי. הכל בשחור לבן, כמובן. איורים וקליגרפיה שהכין להגדות פסח צילמתי בצבע ושיתפתי כאן.

לצד מילות נחמה לקרובי המשפחה, החברים מציינים את מותו של אכסי כמחיר ששילם הקיבוץ הצעיר בדרך להקמת המדינה. זוהי לא חוברת "לזכר בננו שנפל", אלא לזכר חברנו, שמותו הותיר חלל בינינו.

חוברות זיכרון, שמעון אכסי אלכסנדר

אחד הקטעים היפים ביותר הוא זה שכתב מאיר למד, והוא שפותח את החוברת. הוא פונה ישירות לבניו של אכסי, חגי ושמעון, שהיו אז פעוטות, בשפה בוגרת אך רגישה. רציתי לצלם מתוך החוברת ולשתף תמונות, אבל שיתוף המילים מוקלדות יהיה נגיש יותר. ואני משתפת אותן כאן. וכך כתב מאיר למד:

שמעון וחגי היקרים,

בשעה שאנו מגישים לכם את החוברת הזאת, ציון צנוע לנשמת אביכם, הנך, שמעון, תינוק ואף אתה, חגי, ילד רך ועד שתגיע לכך, להבין אותה כראוי, תעבורנה שנים ובתוך השנים האלו ישתנה הרבה מן הנסיבות בהם כתבנו אותה. ואין אנחנו יכולים לדעת עד כמה שתוכלו באמת להבין מה ברצוננו לבטא. אתה, חגי, ודאי תשמור לך איזה שהם הבהובי זיכרונות על אבא כל-יכול, כל-יודע, מוכן לכל דבר, לכל שובבות. אך אתה, שמעון, אשר את קלסתר פניו לא ראית ודאי תתפוש אך בקושי, מה אבד לך ומה חסר לך, כי גם כל דורשי טובתכם וכל אלה המבטיחים לעצמם כל רגע לעשות את הכל בכדי שתרגישו כמה שפחות באבדה, תקצר ידם מלמלא את רצונם זה. יוודע לכם על אביכם לא רק מחוברת זו. תרבו בוודאי לשאול ותיענו. יספרו לכם על הלילה המר והנמהר בו אביכם הלך לתפקידו ולא חזר עוד. אולי גם תהיו עדים לכך, שמי שהוא ירצה לשקול את משקל מות הארבעה-עשר חללי זיב על מאזני הפוליטיקה. אך דבר אחד דעו לכם: בשליחותנו ובשליחות הישוב כולו נשלח אביכם.

אך לא על המציין מעלה צריכה לעמוד החוברת לפניכם. מטרתה שונה מזאת. היא רוצה, במידה שרק יצליח בטויינו הדל, להעלות את דמות אביכם לנגד עיניכם כפי שהיא חיה בזיכרון אלה, שהכירוהו ואהבוהו. היינו רוצים, שחוברת זו תיתן את חלקה לכך, שזכר אכסי יזכה להערצתכם לא רק בזכות מותו, כי אם, ובעיקר, בזכות חייו. היינו רוצים, שדמות אביכם תעלה מתוכה ללא עציבות, רעננה כפי שהיתה וכפי שהיא מרחפת לנגד עינינו.

לא היה בתוכנו חבר שישאף לטוב וליפה כמוהו. ידענו כי שאיפת שווא היא להעלות על הנייר את דמות הבחור העליז, הער, הרענן, החבר הטוב והעוזר לכל הזקוק לעזרתו, בעל המרץ, האדיב, בעל האופק הרחב ובעל האינטרס העמוק שאנחנו הכרנו והוקרנו ושומרים בזיכרוננו. לא היה דבר שלא מצא בו ענין, שלא יכול היה להעשיר אותו ובאמצעותו את חיינו. ודבר אחד הוא ידע טוב מכולנו. הוא ידע שלחיי האיש העובד, שהם קשים לעצמם ואפורים יש להוסיף את היופי ולהגשמת זאת הוא הקדיש את רוב כשרונו ומרצו. מתוך יצירותיו תעמדו בעצמכם על הכישרון ההולך ומתפתח המתגלם בתוכן. בחוברת זאת לא מצא את ביטויו כל מה שאנו רוצים להגיד לכם על אביכם. עוד יחזרו החברים לרשום אפיזודות וזיכרונות על קטנות וגדולות למענכם.

בינתיים קבלו נא את החוברת הצנועה הזאת ואת ברכתנו: תהי דמות אביכם נר לרגלכם.

מ.

דמותו של אכסי היא נר לרגלנו, גם יותר משבעים שנה אחרי מותו. יהי זכרו ברוך.

טיפים לכתיבת תזה

ה-31 בדצמבר הוא דדליין נוקשה ואכזר להגשת עבודות באוניברסיטה. לפחות פעמיים מצאתי את עצמי נהנית מה"ווש" שהוא עושה כשחולפים על פניו, וסובלת מעוד שנה של דחיינות, רגשות אשם, ושבתות ארוכות של כתיבה ועריכה. באחד הניוזלטרים האחרונים של בית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל (שאני  בין בוגריו), הופץ מסמך ובו אוסף טיפים לכתיבת תזה לתואר שני. את הרשימה אספה וערכה אילנה שפייזמן, דוקטורנטית בבית הספר, ומנחת סדנה לכתיבת תזה לתואר שני. הצעתי לאילנה לפרסם את הרשימה כאן, כדי שתהיה נגישה לעוד אנשים – היא הסכימה. הטיפים נאספו מתלמידי בית הספר שהתמודדו בהצלחה עם הגשת תיזה לתואר שני.

חלק מהטיפים רלוונטיים גם לכתיבה (ופרסום!!!) בז'אנרים אחרים או לעבודות אקדמיות אחרות.

writing

כתיבת תיזה היא לא תחביב! זה פרויקט שיש לו התחלה – וצריך לשים לו סוף! Photo by Charles Jeffrey Danoff

להמשיך לקרוא

פרידריך אדלר, צרור מכתבים לבתו, ינואר 1938- נובמבר 1939

בפוסט הקודם סיפרתי על אביה של סבתי, פרופסור פרידריך אדלר, שתערוכה מעבודותיו נפתחת השבוע במוזיאון תל אביב. פרסמתי מאמר שכתב על דרכים ישרות ועקיפות לגילוי ויצירה וכן צילומים שלו ושל עבודותיו. כתבתי שאני מכירה אותו בעיקר דרך העיניים של סבתא, וחלק מזה מורכב מהמכתבים שכתב לה. צרור של חמישה עשר מהם, שנכתבו ונשלחו אליה מינואר 1938 ועד נובמבר 1939 תורגם לעברית על ידי סבתי השנייה, מרים נאמן ז"ל, ואני הקלדתי ושומרת את הקבצים במחשב.

המכתבים די קצרים, כעמוד או פחות בכל פעם, אבל אינפורמטיביים מאוד. השניים הראשונים נשלחו לסבתי כשהתלמדה בהכשרה בדנמרק, והבאים נשלחו אליה לארץ ישראל. המכתב היפה ביותר בצרור הוא המכתב האחרון שסבתי קיבלה להכשרה בדנמרק לפני עלייתה לארץ: להמשיך לקרוא

זו אני החולם שח…

בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.

פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.

מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא

דיאטת אינטרנט וצום פייסבוק: חוויות ומסקנות

ביום חמישי, 21/7 בשעה 15:30 בערך, עדכנתי הודעת "מחוץ למשרד" בדוא"ל של העבודה, העפתי מבט אחרון בפייסבוק, צייצתי ציוץ קטן של שחרור קיטור וכיביתי את המחשב, בדרכי לחופשה של עשרה ימים. להמשיך לקרוא