קטגוריה: קריאה וכתיבה

ספריה – שפע מאורגן היטב

אני מאוד אוהבת ספריות, מאז שהייתי ילדה. משהו בשפע הזה, המאורגן היטב, קוסם לי עד מאוד. סבתי, מרים נאמן ז"ל, היתה הספרנית של בית חנה סנש בשדות ים. בחופשות היינו באים לבקר אותה בספריה. אהבתי הריח הזה, של דפים ישנים ועטיפות ניילון, שולחן העבודה המסודר עם העטים והכרטיסיות, והלוח הירוק שסבתא צבעה על אחד הקירות ואפשר היה לצייר עליו עם גירי לוח.

בפעם הראשונה שהגעתי למשרדי "אקס ליבריס" התאהבתי בתמונות הספריות שהיו תלויות בכניסה. צילומים של מדפי ספרים עתיקים ועבי כרס בספריה גדולה וחרישית. היום הן כבר לא שם, במסגרת עיצוב ומיתוג מחדש. חבל. להמשיך לקרוא

לבהות ולהיות

אני יושבת בבית קפה ברח' 18 בשכונת אדמס מורגן בוושינגטון די.סי..

בחלל הגדול יחסית פזורים שולחנות גדולים (ממש, כאלה שמתאימים לפינות אוכל משפחתיות)  ופינות ישיבה עם כורסאות מזמינות. סביבם יושבים אנשים, חלקם בקבוצות, חלקם לא מכירים. הרבה מהלקוחות יושבים עם לפטופים, וגם התפריט מזמין אנשי לפטופים – מנות קטנות שנוח לנשנש ליד המחשב. פטפוט עליז נשמע בחלל בית הקפה. אני יושבת לשולחן גדול ופני אל הרחוב. מעבר לכביש חנות קעקועים ומסעדה של מטבח מערב אפריקאי. להמשיך לקרוא

Like זה כמו…

בסרט "הרשת החברתית" (ותודה ל"רוח חדשה" על הקרנת טרום הבכורה שארגנו בסינמטק), מוצגת סצנה שמתארת איך נכנס הrelationship status לפייסבוק. חבר של מארק זאקרברג (כן, ככה הוא קורא לעצמו) שואל אותו על חברה משותפת ואם יש לה חבר.

זה בסך הכל פתרון מאוד נוח ועוקף קשיי תקשורת: במקום לשאול בזהירות, לנסות לברר, לחפש רמזים – פייסבוק מאפשרת להגדיר במדויק, מתוך מילון סגור – ואז קל לדעת.

מעניין איך ה"לייק" נכנס לפייסבוק. הרי בעולם האמיתי אנשים לא מגיבים על משהו שמספרים להם במילה אחת: אהבתי. או שכן. ממתי? אולי מאז המחווה בפייסבוק? להמשיך לקרוא

סרט בחלום

קרה לכם פעם שחלמתם חלום שהיה בנוי, על גבול הערוך ומופק, כמו סרט או פרק בסדרת טלוויזיה? זה קורה לי לפעמים אם כי לעיתים רחוקות.

אומרים שפול מקרתני חלם את Yesterday כולו לילה אחד. למחרת התקשר לג'ון לנון, זמזם לו את השיר ושאל אם הוא מכיר אותו. "לא," הוא ענה, "כנראה זה שיר שאתה חיברת."

בתחילת השבוע חלמתי חלום שהרגיש כמו סרט. אמריקאי, משנות ה-50 או ה-40, בשחור לבן. כיון שאין לי כישורים ויכולת להפיק סרט כזה בעצמי, אכתוב פשוט את התקציר שלו. אולי זה בכלל סרט שכבר קיים. אם מישהו מכיר – אשמח לדעת. להמשיך לקרוא

התחלות והמשכים

יהודית ואני הכרנו בקיץ 2006, בסדנת כתיבה.

בתחילת הסדנה המנחה ערכה סבב היכרות וביקשה שנספר למה באנו. יהודית סיפרה, שחברתה הטובה חולה ולא יכולה לדבר ולא ניתן לשוחח איתה. לכן, קל יותר להתכתב. אבל היא מרגישה שהמכתבים שהיא כותבת אינפנטיליים, והיא רוצה לכתוב טוב יותר. למפגש האחרון, החגיגי, של הסדנה, יהודית אפתה עוגה: פאי עם שכבת שקדים טחונים ואפרסקים. זה היה שילוב מרהיב ומענג של קונדיטוריה ופואטיקה. במפגש הזה, כאחת האפשרויות להמשיך ולשמור על מסגרת, הוצגה האפשרות של קבוצת כתיבה. ויהודית ואני נדברנו להיפגש כקבוצת כתיבה. להמשיך לקרוא