קטגוריה: משפחה

שתי חוברות זיכרון לאותו אדם. אחת נערכה ופורסמה לציון שנה למותו, והשנייה אחרי עשרים שנה. כל זה היה לפני הרבה שנים, בשנת 1947 ובשנת 1966. החוברות הן לזכרו של סבא שלי, שמעון אכסי אלכסנדר ז"ל, והן נשמרו בביתה של סבתא והוצאו בכל שנה ביום הזיכרון וביום השנה למותו. עכשיו הן נמצאות ברשותי. ביום הזיכרון, אני מוציאה אותן וקוראת קצת. שתיהן דקות מאוד וצנועות, אך יש בהן מילים של אהבה לאיש שהיה, הערכה לפועלו ולחייו, וצער על מותו, כל כך מוקדם מדי.

להמשיך לקרוא "אכסי, שנה למותו, סיון תש"ז" ←

סבתא רינה שלנו, רינה אלכסנדר ליאור, נפטרה בי' באב תשע"ו, 14 באוגוסט 2016. היא היתה בת 97 שנים, וזכתה לחיים ארוכים, לא תמיד קלים, אך גם מלאי יופי. הרבה מזה היה בזכות כך שהיא ידעה תמיד למצוא יופי ושמחה בדברים פשוטים, רגעים קטנים, וגם באמנות וביצירה.

אחד הדברים שסבתא מאוד אהבה היה מלאכת יד, והיא הפליאה לסרוג ולרקום בסגנונות שונים. "מוצר הדגל" שלה היה כנראה בובות הליצן הסרוגות, שנתנה במתנה להורי תינוקות שנולדו בנאות, ובהמשך גם לבנים ונכדים של חברים. היו גם בובות האצבע: דמויות ילדים או חיות, אפודות, גרבי צמר ועוד.

במהלך חייה סבתא נגעה בחייהם של אנשים רבים: כמטפלת וכגננת, בארגון משלוח חבילות לחיילים בני הקיבוץ, כחברת קיבוץ, כשוחרת תרבות שלא מפספסת קונצרטים, או כחברה ללימודים ב"בית ותיקי הגליל".

במהלך ימי השבעה, הזכירו בחיבה כמה מחבריה וחברינו את עבודות הסריגה שקיבלו ממנה במתנה. כדי להוקיר את זכרה ולתעד את יצירתה, אנחנו מזמינים אתכם לשתף איתנו תמונות וזכרונות מעבודות מלאכת היד של סבתא.

שמרתם את בובת הליצן שקיבלתם במתנה להולדת הילדים? עדיין יש לכם את בובות האצבע? אולי סבתא רקמה לכם כיסוי לספר עבודת שורשים? נשמח לראות, להיזכר ולאסוף את התמונות.

איך לשתף ולהשתתף

• אנא שתפו תמונה או טקסט באחת הרשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם, פינטרסט או טוויטר, ותייגו בהאשטאג #סבתארינה .
• איך מתייגים? פשוט מוסיפים את הטקסט #סבתארינה כולל הסולמית, לטקסט או לתיאור התמונה. כשתפרסמו זה ייראה כקישור. כך נוכל למצוא את זה בחיפוש ברשתות החברתיות הנ"ל.
• לנוחותכם, יש גם אירוע בפייסבוק בו תוכלו לשתף תמונות. מוזמנים להצטרף.
• למי שלא מתחברים לכל המדיה החברתית הזאת, אפשר גם לשלוח במייל אלי (maayanale בג'ימייל).
• אנא שלחו ופרסמו את התמונות עד יום שבת, 17/9/2016. בסוף השבוע הזה ניפגש בנאות מרדכי לציון 70 שנה לנאות, ואני אוכל לשתף עם בני המשפחה את התמונות והזכרונות שלכם. בהמשך, לפי כמות התמונות, אולי נאסוף אותן לאלבום או אתר ייעודי.
• אנא שתפו עם חברות וחברים נוספים ממעגלי החיים של סבתא, אולי הם ירצו לשתף גם זכרונות שלהם.

תודה לכל מי שנחמו אותנו והשתתפו באבלנו, נשמח אם תשתתפו גם בפרויקט הזה.

לפני כשנתיים, בסדנא לארכיונאים על סיפור סיפורים דיגיטליים, ביקשתי מהמשתתפים לבחור פריט אחד מהארכיון שלהם, להתמקד בו ולספר את הסיפור שלו בזוית אישית וכהזמנה לארכיון. אם הייתי צריכה לבחור פריט אחד כזה, ייתכן מאוד שזאת היתה אחת מהגדות פסח בארכיון נאות מרדכי. בין השנים 1941-1945, תש"א-תש"ה, אייר סבי, אכסי שמעון אלכסנדר ז"ל, ארבע מהגדות פסח של געתון (לפני שהקיבוץ עבר לעמק החולה ונקרא "נאות מרדכי"). בליל הסדר היתה הגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת, ולצידה שוכפלו עותקים פשוטים יותר לקריאת החברים.

לפני כעשור ראה אור הספר "יוצאים בחודש האביב, פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי. גם הגדה אחת של אכסי מופיעה בו, זאת שאייר לסדר פסח בגבעת ברנר בזמן שירותו בפלמ"ח.

ההגדות שמורות בארכיון נאות מרדכי, אבל הזמן נוגס בהן: דפים שנקרעו והודבקו, בהגדה אחת אפילו חוררו הדפים, הוכנסו לשקיות ניילון ונכרכו בחוט. בפסח שעבר, ניצלתי את ביקור החג שלי בנאות ואת המצלמה בטלפון הסלולרי כדי לצלם דפים מההגדות, אבל ברור שיש מקום לסרוק אותן בצורה מקצועית יותר.

עדכון, 2019: ההגדות הופקדו בספרייה הלאומית ע"י צוות ארכיון נאות מרדכי, שם הן נשמרות ונסרקו. ההגדות זמינות במאגר המידע של הספרייה הלאומית וניתן לצפות בהן כאן.

גלרייה של דפים נוספים מההגדות שאכסי אייר מופיעה בהמשך הפוסט. להמשיך לקרוא "ההגדות של אכסי: הגדות פסח, געתון, תש"א-תש"ה, 1941-1945" ←

בפוסט הקודם סיפרתי על אביה של סבתי, פרופסור פרידריך אדלר, שתערוכה מעבודותיו נפתחת השבוע במוזיאון תל אביב. פרסמתי מאמר שכתב על דרכים ישרות ועקיפות לגילוי ויצירה וכן צילומים שלו ושל עבודותיו. כתבתי שאני מכירה אותו בעיקר דרך העיניים של סבתא, וחלק מזה מורכב מהמכתבים שכתב לה. צרור של חמישה עשר מהם, שנכתבו ונשלחו אליה מינואר 1938 ועד נובמבר 1939 תורגם לעברית על ידי סבתי השנייה, מרים נאמן ז"ל, ואני הקלדתי ושומרת את הקבצים במחשב.

המכתבים די קצרים, כעמוד או פחות בכל פעם, אבל אינפורמטיביים מאוד. השניים הראשונים נשלחו לסבתי כשהתלמדה בהכשרה בדנמרק, והבאים נשלחו אליה לארץ ישראל. המכתב היפה ביותר בצרור הוא המכתב האחרון שסבתי קיבלה להכשרה בדנמרק לפני עלייתה לארץ: להמשיך לקרוא "פרידריך אדלר, צרור מכתבים לבתו, ינואר 1938- נובמבר 1939" ←