זוג אוהבים חבוקים על ספסל, בכלל לא מבחינים בנו. שתי ילדות שהולכות לישון יחד במיטה גדולה, אחת מהן קוראת בעניין בספר. אישה עירומה מישירה מבט אל המתבונן בציור מעבר לכתפה.
איש מבוגר, שיערו לבן, חובש משקפיים וכובע קסקט, וכן, גם כרס, יושב ליד שולחן וקורא עיתון. מאחוריו מדפי ספרים ועל השולחן מנורות קריאה ירוקות. אולי זה מזכיר לך חנות ספרים שהיית בה, או איש שראית פעם, יש הרבה כאלה. אבל רגע כזה בדיוק – רק עכשיו כשהוא בתמונה לפנינו הופך למשהו שמבקש לעצור ולהתבונן בו. להמשיך לקרוא "לוכדת את החיים במכחול"
בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.
פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.
מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא "זו אני החולם שח…"
היה כתוב על זה בעיתונים, וגם אמרו ברדיו. בשבת אחרי הצהריים צפוי ליקוי ירח. הליקוי יתרחש בזמן שקיעת השמש וזריחתו של הירח, בערך ב-16:30. נשמע מעניין, וגם משתלב יפה עם סיבוב ההליכה שלי בשבת אחרי הצהריים. אמרו שיראו את זה טוב בכיוון צפון מזרח. הלכתי לכיוון הסינמטק ופניתי לרחבה שליד טחנת הרוח בימין משה (למה לרדת את מה שצריך לטפס אחר כך, כשאנחנו מסתכלים על משהו שנמצא במרחק אלפי קילומטר…)
במקום הסתובבו כמה אנשים עם מצלמות, וגם התיירים הרגילים. היה קר. אור חם ויפה נח על הר הבית והעיר העתיקה. היה קר נורא, קור חד וצלול. ירח לא היה. התחלתי לדבר עם אחד המצלמים. מסתבר שקוראים לו גיא, ושיש לו מחר מבחן בכלכלה. הוא רצה רק לקפוץ לכמה דקות מתי שאמור היה להיות שיאו של הליקוי, לקחת תמונה או שתיים ולחזור ללמוד. חשבנו שאולי העיר העתיקה מסתירה את הליקוי, שהירח כבר עלה מאחוריה. אמרתי שבטח רואים את זה יותר טוב מהר הצופים. יש משם תצפית טובה לצפון מזרח. מסתבר שלגיא יש אוטו. מצד שני, יש לו מחר מבחן בכלכלה. מצד שלישי, ליקוי ירח ייראה בבהירות כזאת שוב בישראל רק בעוד כמה שנים. יאללה, נוסעים להר הצופים.
לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".
לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא "טיול שורשים, פסקול רגשי"
שלוש מחשבות על מעגלים לקראת השנה החדשה: מעגלי שיח, המעגלים של גוגל+ ומנדלות. שנה טובה! להמשיך לקרוא "מעגלים"
הלב והמעין 