טיול שורשים, פסקול רגשי

לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על  הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".

לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא "טיול שורשים, פסקול רגשי" ←

דיאטת אינטרנט וצום פייסבוק: חוויות ומסקנות

ביום חמישי, 21/7 בשעה 15:30 בערך, עדכנתי הודעת "מחוץ למשרד" בדוא"ל של העבודה, העפתי מבט אחרון בפייסבוק, צייצתי ציוץ קטן של שחרור קיטור וכיביתי את המחשב, בדרכי לחופשה של עשרה ימים. להמשיך לקרוא "דיאטת אינטרנט וצום פייסבוק: חוויות ומסקנות" ←

ספריה – שפע מאורגן היטב

אני מאוד אוהבת ספריות, מאז שהייתי ילדה. משהו בשפע הזה, המאורגן היטב, קוסם לי עד מאוד. סבתי, מרים נאמן ז"ל, היתה הספרנית של בית חנה סנש בשדות ים. בחופשות היינו באים לבקר אותה בספריה. אהבתי הריח הזה, של דפים ישנים ועטיפות ניילון, שולחן העבודה המסודר עם העטים והכרטיסיות, והלוח הירוק שסבתא צבעה על אחד הקירות ואפשר היה לצייר עליו עם גירי לוח.

בפעם הראשונה שהגעתי למשרדי "אקס ליבריס" התאהבתי בתמונות הספריות שהיו תלויות בכניסה. צילומים של מדפי ספרים עתיקים ועבי כרס בספריה גדולה וחרישית. היום הן כבר לא שם, במסגרת עיצוב ומיתוג מחדש. חבל. להמשיך לקרוא "ספריה – שפע מאורגן היטב" ←

לבהות ולהיות

אני יושבת בבית קפה ברח' 18 בשכונת אדמס מורגן בוושינגטון די.סי..

בחלל הגדול יחסית פזורים שולחנות גדולים (ממש, כאלה שמתאימים לפינות אוכל משפחתיות)  ופינות ישיבה עם כורסאות מזמינות. סביבם יושבים אנשים, חלקם בקבוצות, חלקם לא מכירים. הרבה מהלקוחות יושבים עם לפטופים, וגם התפריט מזמין אנשי לפטופים – מנות קטנות שנוח לנשנש ליד המחשב. פטפוט עליז נשמע בחלל בית הקפה. אני יושבת לשולחן גדול ופני אל הרחוב. מעבר לכביש חנות קעקועים ומסעדה של מטבח מערב אפריקאי. להמשיך לקרוא "לבהות ולהיות" ←